חצי שנה עברה

אלה 6 חודשים, 184 ימים.

184 ימים קשים מאוד עבור כולנו.

את ההשפעה של אירועי ה7.10 לא ניתן לפספס בעיניים ובחוויות של הילדים שמגיעים לחדר שלי, גם בבי"ס וגם בקליניקה.

רבים מתקשים להתמודד עם החרדה, עם הכעס ועם חוסר האונים. מרגישים פגיעים וחסרי ביטחון.

ואם לא די בזה, גם המתח והלחץ של ההורים ושל המורים מקשים עליהם לתת לכך מענה.

איך זה נראה בחדר?

קשיי ריכוז, קשיים בוויסות רגשי והרבה התנגדויות ("דובי לא-לא").

הילדים ובני הנוער מביאים למפגש תחושות כעס, תסכול וחרדה ומתקשים להתמודד עימן או לנהל אותן.

החוויה הבולטת ביותר היא קושי משמעותי בארגון זמן או תגובות לא מידתיות ("לא מותאמות" או "לא פרופורציונליות"), כמו התפרצויות כעס על ההורים או על המורים בכל קושי קטן.

אבל היי!

בואו לא נשכח שהסיטואציה שאנחנו חיים בה היא לא מידתית בעצמה! וסיטואציה לא מידתית מביאה איתה הרבה התנהגויות לא מידתיות...

אז איך נראה הטיפול?

אנחנו לומדים לזהות את הקשיים ולתת תוקף לכל הרגשות, לאחר מכן נלמד לזהות ולנהל את המחשבות, וביחד אנו מפתחים שיטות ארגון ולוחות זמנים כדי לשפר את היכולת להתמקד ולהשלים מטלות.

במפגש אנחנו מנסים למצוא דרכים להשיב את תחושת הביטחון באמצעות חווית שליטה בזמן שלנו, לצד שחרור שליטה ממה שאינו תלוי בנו.

ול-נ-ש-ו-ם! כמה חשוב לזכור לנשום!

ג.נ

בתקופת הלימודים לא מצאתי את עצמי בטכניקות נשימה, חשבתי שזה קטע היפי של "חובקי עצים"...

היום ברור לי עד כמה טכניקות נשימה, הרפיה שרירית ודמיון מודרך יכולות לעזור להרגיע את הנפש ברגעים של חרדה, של תסכול או של כעס במקום להגיב באופן אימפולסיבי. קחו לעצמכם רגע של נשימה.

זו תקופה לא פשוטה לכולנו, אבל אני מאמינה שבעזרת הקשבה עמוקה והבנה נוכל לצאת ממנה חזקים יותר